300 in hebrew

בת אובדת שבה אל ביתה הוירטואלי על רקע מחלה. זהו הפרמיס הגלום בעבודתה של שירי-חיה סנדלר. בלא היוותר קרובות משפחה חיות מדרגה ראשונה, היא פוצחת במסע אפי לשחרור המידע משומריו, חושפת את המשפחתי עם הארכיטיפי, המיתי עם הרציונלי וכך מאפשרת יצירתם של מבנים קומונליים חדשים. בשפתה האישית היא מתחקה אחר דפוסים מחשבתיים, התנהגותיים, אופטיים ובינאריים ועושה שימוש בגוף כמו גם מגדירה אותו כארכיון של תפישה חושית המתווך בין הוירטואלי לבין הפיזי.

הספירה הקיברנטית, בייצוגיה התיאורטיים והחומריים הופכת כאן לזירה עבור צורות חדשות של הבעה, כאשר נט היא מונח מפתח למבני מדיה מרושתים והווב מורכב מסך-כל תושביו והיחסים ביניהם. מרחב הפעולה הוא בין התרבותי לפוליטי, בין ארכיוני העבר לארכיוני הרגע ובין המרחב הפרטי לציבורי. חלל פעולה זה מציע את האפשרות בה ה"משתמש" מחליף את "הצופה" ועוזר לחלץ אמירה דינמית בתוך מערך הכוחות והדימויים המשתנה תדיר. חשיבותם של ידע והשגתו ואף אופני הפצתו מהווים מפתח להשגת עמדת כח בתוך דינמיקה זו. בתרחיש המוצע, אינפורמציה הינה "מתופעלת" – מטופלת על ידי מפעלי יצירת העובדות – ונמשלת בידי רוב נעלם.

מפעלי ייצור עובדות אלו לעיתים נדמים כמפעלי ייצור זרע, אל מול זכרון הגוף החושי הנושא עימו מטען גנטי בתורשה בין דורית בה היסוד הנקבי אחראי על שימור זכרון זה כרחם מטאפורית המופרית בידע, שהתהליכים הטבעיים בה הופרו.

בגופה הסייברי, האמנית מערבלת פרספקטיבות חזותיות ואינטראקטיביות מתחומי העיצוב, התנועה והמדיה הדיגיטלית ומעמתת אותן אל מול זהותה הנמצאת במצב קבוע של תיקון.